מאורות חשמל ופיתוח בע"מ נ' סימנס מערכות תנועה בע"מ

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התובענה מחמת התיישנותה.

מעיון בכתב התביעה עולה כי התובענה הינה לתשלום עבודות תאורה, שביצעה התובעת, כקבלן משנה של הנתבעת, באתר ברחוב גיבורי ישראל בנתניה.

בסעיף 2 לכתב התביעה נטען, כי ביום 1.2.02 הזמינה הנתבעת את תהובעת לבצע את העבודות, ולתובענה צורפה הזמנת הרכש, נספח 1.

בסעיף 3 לכתב התביעה נטען כי ביום 3.11.02 הזמינה הנתבעת את התובעת לבצע עבודות נוספות, לתובענה צורפה ההזמנה הנוספת, נספח 2.

התובעת טוענת בכתב תביעתה, כי הנתבעת דרשה, שהתובעת תפסיק את העבודה באתר, וביום 1.5.03 נשלח לתובעת החשבון הסופי בגין העבודות שבוצעו.

התובעת טוענת, כי ביום 20.1.10 שלחה דרישת תשלום, ולפיכך עותרת כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעת בתשלום החוב.

טענות התובעת:

התובעת טוענת, כי על פי האמור בכתב התביעה, עילת התביעה הינה לכל המאוחר מיום 1.5.03 עת הגישה התובעת חשבון סופי לנתבעת, ומשכך, ומשהוגשה התובענה ביום 16.5.2010 הרי התובענה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טוענת, כי מסירת האתר התרחשה עד לחודש ספטמבר, עת המשיכה וביצעה את השלמת העבודות כפי שנדרשה על ידי הנתבעת ומשכך יש לספור את מרוץ ההתיישנות מחודש ספטמבר 2003, עת עזבה את האתר באופן סופי.

דיון:

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 , (להלן: "החוק"), קובע את תקופת ההתיישנות, למשך שבע שנים בשאינו במקרקעין:

"5. הזמן להתיישנות

התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן-תקופת ההתיישנות) היא - (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים; "

סעיף 6 לחוק קובע מתי מתחילה תקופת ההתיישנות כך:

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה."

כבוד השופט דר' עדי זרנקין בעניין ת"א (מחוזי חי') 5685-05-10 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' גולדסיל בע"מ, תק-מח 2011(1), 4442 , 4447 (2011), הסביר את ההלכה הפסוקה בעניין משמעות המונח עילת התובענה, כך שעל מנת שמירוץ ההתיישנות יחל, יש צורך בקיומה של עילת תובענה קונקרטית בידי התובע, שככל ויוכיח את רכיביה יזכה בסעד המבוקש, וכך הוא קובע:

"המונח "עילת תובענה" אינו בעל משמעות מונוליטית, תוכנו משתנה בהתאם להקשר הדברים ולתכלית ההסדר המשפטי שבמסגרתו הוא עולה. זהו מונח מסגרת שמהותו משתנה על-פי המטרה שנזקקים לה לצורך הגדרתו (ע"א 217/86 שכטר נ' אבמץ בע"מ [2], בעמ' 858). המבחן המקובל ל"עילת תובענה" לצורך התיישנות הוא קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש (ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל [3], בעמ' 684).

אכן, "המבחן... הוא רחב. הוא כולל את התקיימותם של כל המרכיבים הנדרשים כדי לגבש את עילתו של התובע בדין המהותי. אך אלה אינם ממצים את מובנו של מונח זה. מונח זה עשוי לכלול גם נתונים עובדתיים נוספים, אשר מהווים תנאי מוקדם לעצם זכותו של התובע לפנות לערכאות. אכן, במוקד מבחן זה עומד קיומו של כוח התביעה בידיו של התובע. משעה שכוח זה נמצא בידיו של התובע, יכול מירוץ ההתיישנות להתחיל". (דברי השופט אור בע"א 3319/94 פפר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רעננה [4], בעמ' 594). (ראה גם: י' גלעד "התיישנות במקרקעין - קווים לריפורמה" [37], בעמ' 209; ע"א 217/86 הנ"ל [2], בעמ' 860-859).